יום חמישי, 14 ביוני 2018

אשכול נבו הגיע לכפר הס והביא איתו הפתעה - שבוע הספר העברי 2018

אשכול נבו הגיע לכפר הס במסגרת אירועי שבוע הספר העברי וקיבלנו בונוס מפתיע.
על הבונוס אני אכתוב בסוף, אחרת איך תשארו?



צילום: ליטל ירון

חג הספר, חגיגות הספר, חודש הספר. לא משנה איך קוראים לזה, מבחינתי זו חגיגה תרבותית-ספרותית.
זה זמן לפרגן לכותבים ישראלים ותיקים וחדשים, זמן להכיר יצירות ביכורים ולשמוח עם חברות שהגשימו חלום ויצאו מהמגירה לדוכני הספרים. ושום מילה על חוק הספרים, חוק הסופרים ויצירה.

אני לא ממש יודעת של מי ההחלטה להזמין את אשכול נבו, אבל אני רוצה להגיד לך, תודה.
היה ערב מרתק, נעים, נינוח ובגובה העיניים. אולי זה קשור לעובדה שנבו לא עמד על במה 😉?
בקרבה פיזית גדולה לקהל, נבו פרש בפנינו את הסודות שהולידו שלושה מספריו
וחלק מהסיפורים שהיוו טריגר למשהו גדול יותר.


את השאלות שנשאלו, נבו לקח ברצינות וכך גם ענה עליהן. התחושה הייתה שזו לא הרצאה, אלא שיחה.
וכך כקהל, שמענו על קבוצת החברים שמלווה אותו שנים והקשר למונדיאל והספר 'משאלה אחת ימינה'; 

על העובדה שרצה להיות אבא לבנות;
על המורות שעודדו וליוו אותו כשהמילים והכתיבה בחרו בו (המקצוע שבחר בו להיות סופר, זאת פרשנות שלי); 

על הטיול של אחרי צבא ומה הקשר לבחורה ומכתבי אהבה; על ההבנה שלו שהוא רוצה ללמד; 
על האהבה להוראה; כמה זמן לקח לו להגיד על עצמו שהוא סופר; על תהליך היצירה ועל התחקירים; 
על ההערכה שלו לתלמידיו כמבקרים את היצירות שלו ועוד הרבה. 
מתברר שפיקנטריה והסיפורים מאחורי הקלעים, מעניינים לא פחות מהעולמות שבורא נבו בספריו.



נבו הוכיח במפגש, שלא חייבים לקרוא את ספריו כדי ליהנות ממפגש או הרצאה שלו.
גם מי שלא מכיר, יכול לקבל טעימה מתוכן הספרים ולהבין, ואפילו יותר מבערך על מה מדובר. יכול לקבל מושג איך 'עובד' ראש של סופר, לקבל הצצה לדרך העבודה ומה זה אומר להיות סופר. ואת כל זה לשמוע בנועם, בקלילות, בנגיעות של הומור ועם הקשבה לקהל.

קראתי את ספריו של נבו - ארבעה בתים וגעגוע, משאלה אחת ימינה, נוילנד, המקווה האחרון בסיביר ושלוש קומות.
אהבתי את כולם, אבל את משאלה אחת ימינה, אני אוהבת קצת יותר. 

אחרי ששמעתי את הסיפור שעומד הספר, נראה לי שאני חוזרת אליו בקרוב לקריאה נוספת.


אה, ומה הבונוס? זכינו אתמול לשמוע שני קטעים (ולא קצרים בכלל) מהספר החדש שיראה אור לפני חגי תשרי. 
יש משהו מרגש בלשמוע סופר מקריא בקולו את היצירה שלו. ועוד יצירה עתידית!
הבעיה שההצצה הראשונה הזו יצרה מצב של טיזינג ארוך...איך אני אמורה לחכות עד ספטמבר?

על מה היו הקטעים? על מה הספר החדש? ששש... זה סוד.
תצטרכו גם אתם לחכות בסבלנות עד ספטמבר.

המפגש הופק על ידי ספריות לב השרון בשיתוף ועדת תרבות כפר הס

חג הספר שמח!

נ.ב אם מישהו מחבריי מכיר אישית את אשכול נבו ויכול לדאוג לי לחתימה, כשייצא ספרו החדש, יש לי דיבור אתכם 😉.
נ.ב2 ב- wish list שלי עד גיל 45, יש סעיף ללמוד אצל אשכול נבו סדנת כתיבה.
עד שזה יקרה, אני מצרפת קישור לאתר של "סדנאות הבית" למקרה שגם אתם רוצים, הנה הוא כאן

נ.ב3 אם תהיה סדנה בלב השרון, מבטיחה לעדכן.

ליטל,
מגלה את השרון... ועוד קצת

יום ראשון, 10 ביוני 2018

ערב ראשון בסגנון TED בלב השרון, דרך מעניינת להכיר את השכנים.

ביום חמישי ה-07.06.2018 התקיים ערב ראשון בסגנון TED.
את האירוע הפיקו מרכז הצעירים של מועצה אזורית לב השרון בשיתוף עם תוכנית יתד. 
מושב ניצני עוז, אירח את האירוע.

צילום: ליטל ירון

שילוב נפלא לסגור שבוע - הפאב הנייד של בייגלה, פאב קהילתי שהתמקם ברחבת הדשא של מושב ניצני עוז.
המחירים הגיוניים ביותר ויש בירה שאיתי מכין בעצמו, טעמתי ואהבתי.
יחד עם 5 הרצאות של 5 נשים וגברים תושבי המועצה.

באתי ליהנות עם חברה טובה ולפרגן, ומצאתי שנפתחו 5 חלונות הצצה לנושאים שקרובים ללב של המרצים ועניינו את הקהל.

שרון סיון ממושב עזריאל, דיברה על *זאת עם הנעליים הירוקות*.
ההרצאה שלה עסקה בקשיי למידה, מאפיינים של לקויי למידה, בצלאל, תואר שני ונחישות. היא עשתה את זה בקלילות ובחיוך ואפילו הצליחה לגייס את סינדרלה למצגת שלה.

רחל ארד אזולאי ממושב בני דרור, דיברה על *החלטות או לא להיות* והוכיחה שכל החלטה חשובה ומשפיעה ושהחלטה מוגדרת ככזאת אם היא מלווה בפעולה. אחרת היא משאלת לב.
היא ריתקה בהסברים על פרפקציוניזם כסקאלה, על שני הקצוות שלה וגרמה לחשוב על איזורי נוחות ופריצות דרך.

קובי שמואל ממושב ניצני עוז *רוצה להיות ראש ממשלה* ועד אז הוא מצייר במילים ובקסם הומוריסטי ילדות לא פשוטה בלשון המעטה.
מה קורה כשיש מבוגר אחד שמאמין בך והזדמנות שווה להראות לעצמך ולעולם במה אתה טוב ואפילו גייס שיר של מאיר אריאל ז"ל כדי להדגים פואנטה.

טליה אבר ממושב שער אפרים קישרה בכשרון בין בישול משותף ומערכות יחסים *מבשלים יחסים זוגיים ובכלל*.
היה מסקרן לשמוע את התובנות שלה שאספה במשך 20 שנים על הבישול כדרך לקרב בין אנשים ואיך כשמבשלים ביחד אפשר לרפא, לקבל, להבין ולצעוד קדימה.

ערן רוטר ממושב כפר הס התחיל בלהזיז את הקהל ולהזרים לנו אדרנלין. הוא הוכחה לאיך מחלת הקרוהן לא עוצרת מלהשתתף בתחרויות כמו איש הברזל ותריאטלונים. הוא חשף את הקשיים, המחשבות, הנפילות וההצלחות בדרך אל ההבנה ש*אין דבר כזה כשלון, כשממשיכים*.



הערב התנהל בחוץ, על הדשא ובמזג אוויר מתחשב ביותר.
הביחדנס והקהילתיות היו מאוד מורגשים, הקהל הגיע להקשיב ולפרגן.
לדעתי שווה לשקול לקיים ערבים דומים במקום סגור, כך שלמצגת של המרצים יהיה אפקט גדול יותר ולא יהיו רעשי רקע.

זו הייתה סנונית ראשונה ומאוד מוצלחת, אני מתכננת לעקוב אחרי פרסומים של פעילויות נוספות של המרכז לצעירים, דברים טובים קורים שם.

ליטל ירון,
מגלה את השרון... ועוד קצת